<h1>חוקות הדיינים סימן ק"ס</h1>
<h2>דף מז.</h2>
האומר לחבירו מכור לי חפץ שבידך במעות אלו שבידי ובעל החפץ לא הקפיד לשאול כמה היו המעות וקבלם מידו אעפ"י שלא משך אותו חפץ קנה את החפץ במעות אלו שקבל ואין א' מהם יכול לחזור בו ואעפ"י שאין במעות אלו שקיבל [כמו] ששוה החפץ שאין בו דין אונאה ללוקח בזה ודאי אין בו דין אונאה והטעם שקנה אפילו בלא משיכה הוא מפני שחז"ל לא תקנו משיכה בזו המכירה לפי שאינה מצוייה שהרי אין דרך בני אדם למכור סתם ולקנות סתם כמכירה זו כך הוא במציעא בפרק הזהב וכתב הרמב"ן ז"ל בחי' דאפילו כלי בכלי בחליפין יש לו דין אונאה אלא דבחליפין אין דין (הנאה) [אונאה] אלא בדבר הניכר לעין שאינו מקפיד כלל אעפ"י שהוא שוה יותר הכלי שלו, אבל ר"ח כתב שם שאם שמו כל אחד מהם אעפ"י שלא שמו אותם בדיוקא אינם יכולים לחזור בהם משום דאין אונאה בחליפין כלל.
